                  פתיחה אמר המאסף ראיתי לפתוח בפתיחה זו לספר "סיפורי צ'" [בגימט' שמי    אברהם יצחק  מעשה הנורא הלזו מכ"ק הה"ק ה"ר יעקב יצחק ז לה"ה מלובלין. וכבוד ידידנו הנכבד המופל' ה"ר יהושע חזן בהקלויז של כ"ק מרן בטשארטקוב  נ"י סיפר לי ששמע מאיש א' מהימן ששמע מן הרב הגאון ה"ר ליבוש זצ"ל מווישניצא חתן הגאון הגדול ה"ר משה זצ"ל טייטלבוים. בעל המחבר שו"ת השיב משה, שסיפר מעשה זו ששמע מפי מורו הרב הקדוש הרי"י זצ"ל מלובלין, וזו תוארה: הרב הגאון הקדוש ה"ר יעקב יצחק זצוקללה"ה מלובלין פעם א' עבר            דרך קלויז א' וראה שיוצא משם איר גדול היה מדמה בדעתו שיושבים שם איזו אנשים שלומדים תורה לשמה ונכנס לשם לראות וראה שני חסידים יושבים ומדברים ביניהם איזו דיבורים ואינם לומדים. שאל אותם הרב. אחיי מה אתם מדברים. השיבו לו שמדברים איזו דיבורים מצדיקים. הרב בשמעי זאת נתפעל מאוד בי הבין שעי"ז יוצא האור וסיפורם זה גרם את האור פתח דרב הק' ואמר עכשיו מתורץ לי מה שהיה קשה לי זמן רב במשנה דאבות פ"ג מ"ב. שנים שיושבים ויש ביניהם דברי תורה שכינה שרויה ביניהם שנאמר אז נדברו יראי ה' איש אל רעהו ויקשב ה' וישמע ויכתב בספר זכרון לפניו ליראי ה' ולחושבי שמו. והיה ק"ל בזה הרבה, א' דקדוק לשון דכתוב אז נדברו. שהוא לשון נפעל הול"ל אז דברו או מדברים. הב' בכל הלשון. ליראי ה' ולחושבי שמו. לכאורה דמכוין אחד הוא. ויותר קשה לי על פירוש רש"י והר"ע ברטנורה. שפירשו איש אל רעהו הרי כאן שנים, מאי קמ"ל בפירושם זה שגם לא יובן זה. ועכשיו שראיתי זה נתיישב לי הכל על נכון